מי רוצה את המושלם? לא אני!

עד לפני שנים ספורות, היתה לי מחשבה שהתייחסתי אליה כ״עובדה מדעית״:

פעילות גופנית אפקטיבית היא כזו שכוללת חדר כושר למשך 3 שעות לפחות בשבוע,

וכל מה שללא חדר כושר - זה סתם בזבוז זמן ואין טעם לנסות.

בהרצאה מעניינת שנכחתי, הבנתי את משמעותה של פעילות גופנית

מכל סוג ועל חשיבות התזוזה באופן כללי.

מחקר אמריקאי שנעשה על אנשים מגל גיל 40, הראה שפעילות גופנית "פשוטה"

כמו הליכה, שטיפת מכונית או גינון במשך לפחות 11 דקות ביום,

מאריכה את חיינו בשנה וחצי לפחות. תנועה עקבית יכולה להאריך את חיינו עד חמש שנים.

לקוחה חדשה שהצטרפה לליווי שלי הגיעה עם מחשבה

ש"תכנון מראש" זה אומר מקרר עם קופסאות מדוגמות

עם פיתקיות מודבקות של ימי השבוע.

ואם במקרר אין לה 5 קופסאות מוכנות,

אז זה אומר שאין תכנון מראש והיא כבר תאכל "מה שיש".

לפעמים המחשבה הזו על ה"מושלם" היא מה שמונעת מאיתנו

לשנות אפילו בקצת מצב קיים, לשפר אותו בצעדים שמתאימים לקצב שלנו.

כשאנחנו בוחנים מצבים מתוך התיחחסות ל"גרוע" ו"מושלם" קשה לנו לזוז בין הקצוות.

מאז אותה הרצאה אני הולכת לפחות 3 פעמים בשבוע. פשוט הולכת בחוץ.

ובשביל הלקוחה שלי, "תכנון מראש"

הפך להזמנה מהסופר ומהקצב ביום קבוע בשבוע.

נכון שאין לה קופסאות במקרר, אבל היא הפסיקה לאכול "מה שיש"

וכבר ירדה 5 קג בחודשיים האחרונים.

לפעמים ההמושלם שאנחנו כ"כ רוצים הוא האוייב שלנו.

הוא נראה רחוק ועצם המחשבה על להגיע אליו מעייפת ולכן אנחנו נשארים במקום.

ממליצה להתחיל עם ה"קצת יותר טוב מעכשיו".

הוא קרוב יותר, ראלי יותר ובר השגה.

ההשפעה שלו יכולה להיות הרבה יותר גדולה ממה שאנחנו חושבים.