לפני מספר שבועות עשיתי עם הבן שלי שמלאו לו 11 ״שיחת חלומות״ לקראת יום הולדתו. הוא סיפר לי על החלומות שלו והוא ביקש לשמוע את שלי. סיפרתי לו שהחלום שלי הוא לעזור לכמה שיותר אנשים וגם ילדים לחיות חיים מאושרים ובריאים בגוף שלהם. לעזור להם לעשות בחירות נכונות ולאהוב את מה שהם אוכלים ואיך שהם נראים ומרגישים. אז אמיר החמוד שלי אומר: ״אמא, אבל ילדים לא בוחרים את האוכל שלהם בעצמם. ההורים שלהם קובעים מה הם אוכלים. הם מכינים את הכריך לביה"ס הם מכינים ארוחת צהריים. את צריכה ללמד את ההורים שלהם לבחור נכון בשבילם.״ המשפט הזה שהוא אמר לי מסתובב איתי מאז. ברור שהוא צודק! אבל השאלה היא אם אנחנו ההורים מודעים לכוח שיש לנו בעצם הבחירות של הילדים שלנו. אוכל בעיני הוא עוד סוג של התנהגות, של יחס, של גבול בבית. לי
