אוכל וגבולות גם אצל ילדים
לפני מספר שבועות עשיתי עם הבן שלי שמלאו לו 11 ״שיחת חלומות״ לקראת יום הולדתו. הוא סיפר
לי על החלומות שלו והוא ביקש לשמוע את שלי.
סיפרתי לו שהחלום שלי הוא לעזור לכמה שיותר אנשים וגם ילדים לחיות חיים מאושרים ובריאים
בגוף שלהם. לעזור להם לעשות בחירות נכונות ולאהוב את מה שהם אוכלים ואיך שהם נראים ומרגישים.
אז אמיר החמוד שלי אומר: ״אמא, אבל ילדים לא בוחרים את האוכל שלהם בעצמם. ההורים שלהם קובעים מה הם
אוכלים. הם מכינים את הכריך לביה"ס
הם מכינים ארוחת צהריים. את צריכה ללמד את ההורים שלהם לבחור נכון בשבילם.״
המשפט הזה שהוא אמר לי מסתובב איתי מאז. ברור שהוא צודק!
אבל השאלה היא אם אנחנו ההורים מודעים לכוח שיש לנו בעצם הבחירות של הילדים שלנו.
אוכל בעיני הוא עוד סוג של התנהגות, של יחס, של גבול בבית.
לי מאוד ברור כהורה שהגבולות שאני מציבה לילדים שלי שומרים עליהם. ילדים ללא גבולות הם
ילדים שפחות בטוחים במה שהם עושים.
אני מציבה גבול בעניין שעות שינה, הכנת שעורי בית, הגעה בזמן לביה״ס, סגנון דיבור
ומה לגבי אוכל? זה הרי חלק משמעותי מאוד מהבריאות של הילדים שלי. למה לא להציב גבולות
ברורים גם באוכל?
גודל מנת האורז / תדירות אכילה בחוץ /הגבלת שתיה ממותקת / הקפדה על אכילה ליד שולחן ללא טלפון...
לעיתים קשה להציב גבול בפני הילדים, אבל האם כשזה קשור באוכל קשה כפליים?
קשה יותר לעמוד מולם כשאוכל מעורב?
זכרו שהגבולות שלכם שומרים עליהם!!
תתחילו עם משהו אחד שאתם בוחרים לעמוד עליו, למשל
- שתיית מים בלבד באמצע השבוע
-ממתק אחד שתחליטו עליו יחד פעם אחת ביום
-אכילה ליד שולחן ללא טלפונים
כי כל גבול שתציבו ותעמדו בו, יישא תוצאות!!
בהצלחה!!
