אז מה הסיפור שלי עם עוגות?
אני רוצה לפתוח ולומר שאני מאוד אוהבת עוגות.
כאלה של פעם. כאלה שהיו פה לפני השיח על המרת קמח לבן בקמח שקדים ועל תחליפים עם שמות בריאים במיוחד.
וכמו שאני אוהבת עוגות, אני גם אוהבת להרגיש טוב בבגדים שלי,
נהנית מכך שכל פעם שאני עולה על המשקל אין הפתעות.
ברור שיש לה "מחיר עוגות". אז מה המחיר?
מי שכבר קצת מכיר אותי, יודע שאני מאמינה שחלק מרכזי וחשוב בירידה במשקל
הוא הגדרת מטרות ברורות, מדידות והכי חשוב - ראליות.
כאלה שבאמת אפשר לעמוד בהן לאורך זמן.
כשאנחנו אומרים "רק קצת" או "אני שומרת" או "אבל זה ללא סוכר" זה לא עובד.
למה?
כי אין בהצהרות האלה שום גבול ברור.
לא באמת הגדרנו כמה ומתי.
וכאשר אין גבולות - יש בלאגן. הייתי אומרת אפילו כאוס.
עוגה נשארת עוגה גם כשהיא ללא תוספת סוכר,
ו"קצת" לא עובד טוב אם אני בתחושה של "אסור".
אני לא רואה את חיי בלי עוגות בכלל.
המנעות מוחלטת היא לא אופציה מבחינתי, אבל גם לא עליה במשקל.
לכן הגדרתי לעצמי מזמן שאני אוכלת עוגה - רק בסופ"ש. שישי או שבת.
פרוסה / חתיכה אחת וזהו.
זה הפינוק השבועי שלי, הכיף שלי. נהנית מכל ביס
ויודעת שבשבוע הבא מחכה לי הפינוק הבא.
יש הגדרת כמות, יש הגדרת זמן - יש גבול שומר.
באמצע השבוע, אין התלבטות, אין בכלל דיון עם עצמי,
הפינוק מחכה לי בסופ"ש.
זה עובד לי מצויין כבר שנים.
תנו צ'אנס. זה יכול לעבוד גם בשבילכם.
