זו אכילה רגשית או רעב?

יש אנשים שקוראים לאכילה מתמשכת, ולמחשבות טורדניות על אוכל במהלך היום כ"אכילה רגשית". זו טעות! כי מי שניזון לאורך היום רק ממנות קטנות (בעיקר פחממתיות) בלי "ארוחת עוגן" משמעותית ומשביעה -

נידון להיות רעב, עצבני ולכן גם כמובן יהיה עסוק כל הזמן במה הוא הולך לאכול. ככה פועלים אנשים רעבים!


במקרה כזה - זו לא "אכילה רגשית". זה פשוט רעב! רעב פיזי.


אחד הדברים שהכי עוזרים לרדת במשקל הוא תחושת שובע נעים במהלך היום. כזו שמאפשרת להיות רגועים, להיות מסוגלים לעשות בחירות טובות וגם לשלוט במה וכמה אנחנו אוכלים. איך נהנים מתחושה כזו?

כשאוכלים אוכל "אמיתי", משביע. כי רצף של "זה רק לבינתיים" או "אני לא ממש רעב, אז רק משהו קטן",

ישאירו אותנו רעבים ולא רגועים.

והחוסר שקט הזה מוביל אותנו לתחושה שאנחנו

כל הזמן מחפשים מה לאכול. זה קורה בעיקר כשאין ארוחה משמעותית במהלך היום.

כדי לרדת במשקל אנחנו לא אמורים לאכול כמה שפחות,

או מנות קטנות ככול האפשר, אלא לאכול כמה שיותר נכון. "נכון" - זה אוכל שמשביע לשעות קדימה. לפחות לשעתיים - שלוש. שובע נעים משחרר אותנו ממחשבות מעייפות או טורדניות על "מה הלאה?".

אז בפעם הבאה כשאתם מרגישים רעב כזה שלא עוזב, טורדני

שמוביל אתכם לחשוב על אוכל כל הזמן - תזכרו אם היתה לכם "ארוחת עוגן" בשעות האחרונות.



פוסטים מומלצים