איזו אמא אני?

פעם, לפני שנים כשהייתי אמא צעירה, בהרצאה של מנחת הורים שמעתי ש"הורים צריכים לבחור את החזיתות שלהם".

"תבחרו 2-3 נקודות שהן הכי חשובות בעינכם. אלה שהכי חשוב לכם להעיר, לשנות, לעמוד על שלכם מול הילדים".

במיוחד כשהם קטנים, יש מאבק כשצריך ללבוש מעיל, ולסדר את הצעצועים בארגז בחדר, ומתי הולכים לישון, וכמה טלויזיה לראות, ועכשיו אמא לא יכולה לשבת לידך ומתי עושים שיעורי בית...



אצלי, מאז ומתמיד התזונה היתה אחת הנקודות האלה שבהן אני לא מוותרת בקלות.

אני לא רואה את הבעיה עם ללבוש בגדים שלא מתאימים, זה בסדר מבחינתי לוותר על מקלחת בחורף פה ושם, אבל כל מה שקשור באכילת ממתקים ובכלל נשנשת במהלך אחה"צ - זו הנקודה שבה אני אהיה חזקה מול תחנונים, בכי ודמעות.


מתוך ההגדרה ההורית האישית שלי, החלטתי שנושא התזונה מספיק חשוב לי בצורה כזו שאני מוכנה לוותר על נוחות, על שקט.ואפילו להיות עדה לדמעות ול"למה לכולם מרשים ולי לא". החלטתי שזו הנקודה שאני מרגישה שאני ממש מוכנה לעבוד בשבילה. אני יודעת שהמאמץ משתלם.

אני רואה את עצמי כהורה - אחראית על הבריאות של הילדים שלי, על החינוך ועל הצבת גבולות עבורם. משקל הוא חלק חשוב מהבריאות שלהם.


אני מאמינה שהרגלים של תזונה (בעיקר צריכת סוכרים) נבנים כבר מתקופת הילדות. ככול שאנחנו חוזרים על הפעולות והבחירות שוב ושוב לאורך השנים - קשה הרבה יותר להחליף אותן בהרגלים בריאים.


השבוע, באחד מימי דצמבר הקרים, הבת שלי בת 9 החליטה שהיא הולכת לביה"ס עם מכנסים קצרים. השיחה היתה קצרה מאוד : אני אמרתי שזה ממש לא מתאים היום ובטוח שיהיה לה קר, והיא החליטה שככה היא רוצה - וויתרתי די מהר. הרי ברור שהילדה לא תמות מקור והיא תבין תוך שעה שהיא עשתה טעות בבחירה.


ממש באותו היום אחה"צ, אחרי שהיא אכלה מנת גלידה בתור "צו'פר יומי" היא החליטה שהיא מתכבדת בעוד מנת גלידה "ממש קטנה" לטענתה.

פה כבר שמתי על עצמי את מגן וונדרוומן והיה לי ברור שאני לא מוותרת.

מנה אחת ביום זה גבול מאוד ברור ביום רגיל שכזה.

אני מוכרחה לומר שההתדיינות גם בעניין התתמקים מתקצרת משנה לשנה - היא כבר למדה שעם אמא לא כדאי להכנס למו"מ בעניין ממתקים.


בדיוק כפי שאנחנו בוחרים כהורים את החזיתות שבהן אנחנו מוכנים לסבול חוסר נוחות, מאבק פנימי ותסכול, כך גם עם האכילה שלנו, בואו נבחר איפה אנחנו מוכנים לוותר ואיפה פחות.

נכון שזה מאתגר קצת בהתחלה, אבל זה בהחלט שווה את זה לטווח ארוך.


מאחלת לנו לעשות בחירות טובות,

מירב.


פוסטים מומלצים